״התרגשתי מהרצון של החברים לעזור לנו״ – 1,800 חניכים התנדבו בצפון ישראל

בזמן שתושבים רבים עדיין לא שבו לבתיהם, המכינות נרתמות למשימת שיקום יישובי הצפון והכנתם לחיים ולמגורים לאחר ההרס שספגו במהלך המלחמה. הכירו את אדם, נעמה ונועה – שניים מהם מפונים בעצמם, שסיפרו לנו על המשמעות של העשייה, החיבור המחודש לקהילה והכוח שבפעולה משותפת.

בשבועות שחלפו מאז הפסקת האש בגבול הצפוני כ-1800 חניכי המכינות נרתמו למשימת שיקום הצפון והכנת היישובים לקליטה המחודשת של תושביהם. הם בסך הכל ביצעו למעלה מ-8,000 ימי התנדבות, ועוד היד נטויה. החניכים הצטרפו לעשייה בצפון בדרכים שונות- חלקן דרך חיבור אישי ליישוב, חלקן דרך אירגוני התנדבות שונים, שהמרכזי בהם הוא החמ"ל הצפוני המשותף של מכינת גליל עליון, לב אחד וארגון הביתה. החניכים לקחו על עצמם מגוון משימות: שיפוץ, ניקיונות, הכנה של מרחבים קהילתיים, צביעה וסידור הקיבוץ. לצד העבודה הפיזית הם זכו להכיר כמה מהתושבים שכבר הקדימו ושבו לביתם, והבינו שגם הנוכחות והרצון לתרום עצמם משמעותיים עבור קהילת המפונים.אדם דודזון משלוחת חיפה במכינת רבין גדל בקיבוץ אילון, קיבוץ שסבא רבה שלו היה ממקימיו. מאז השמיני באוקטובר הוא ומשפחתו היו בין המפונים, וכשנקרתה בפניו ההזדמנות להגיע להתנדבות בקיבוץ ילדותו, הוא לא היסס: "ניקינו וסידרנו את כל הבתים של מערכת החינוך הבלתי פורמאלית אותם מקומות שאני גדלתי והתחנכתי בהם כילד ושעבדתי בהם בתור מדריך כנער. ההתנדבות עם החברים שלי לקבוצה הייתה מאוד משמעותית גם בשבילי וגם לקיבוץ עצמו, עבדנו מאוד קשה ובצורה יסודית. הצלחנו ביומיים לנקות ולסדר את כל המבנים והבתים של מערכת החינוך״.

אדם התרגש במיוחד מחבריו לקבוצה, שהכיר לפני חודשים בודדים: ״הרגע של סוף ההתנדבות שהסתובבתי וראיתי איך המקומות נראים כמו שהם היו נראים לפני המלחמה זה היה אחד הרגעים שהכי זכורים לי והכי ריגשו אותי באופן אישי. ולא רק זה אלא גם לראות את ההירתמות של החברים שלי לקבוצה למעשה והרצון הענקי שלהם לעזור הוא מה שריגש אותי הכי הרבה.״

כשהמכינה מגיעה אל הבית

נעמה שדה, חניכה במכינת הנגב שלוחת משמר הנגב, היא בת קיבוץ יפתח, אחד היישובים שנפגעו במלחמה. עבורה, ההתנדבות בקיבוץ הייתה חלום שהתגשם. "כחלק משנת המכינה יצאנו לבית שלי, לקיבוץ יפתח, לסוף שבוע של התנדבות, יוזמה שלי ושל שניים מחברי הקבוצה. זה לא היה פשוט מבחינת המרחק והארגון, אבל היה ברור לנו שזה מה שאנחנו רוצים לעשות."

המשימה שלהם הייתה רחבה ומשמעותית. "הכנו את המרחבים החינוכיים לקראת חזרת התושבים – מבנים שהיו בשימוש צבאי והיו זקוקים לניקיון ולהתאמה מחדש. פינינו רהיטים, ניקינו, והכנו את הגנים, בתי הילדים, חדר האוכל והמועדון לשיפוץ. לא הסתפקנו רק בעבודה הפיזית – דיברנו עם חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ, קיבלנו סקירה ביטחונית ופגשנו את סמח"ט הגזרה."

הרגע הכי חזק מבחינתה היה קבלת השבת עם הקהילה. "עשינו את קבלת השבת המסורתית שלנו של מכינת הנגב, עם השירים והמסורות שלנו, והזמנו את הקהילה להשתתף. הגיעו כ-25 איש. לא כל חברי הקיבוץ חזרו, אבל מי שהיה – הרגיש את החיבור בינינו. חברי הקיבוץ הכירו את עולם המכינות, והמכינה הכירה את הקהילה שלי ואת הבית. זה היה מחבר ומשמעותי. מעבר לכמה שזה היה טוב לקבוצה ולקיבוץ – סגרנו שם את הפרויקטים האחרונים והצלחנו לעזור להם, זה חיבר אותי לקהילה שלי, משהו שלא היה קיים הרבה מאוד זמן בגלל המלחמה. זה נתן לי את התחושה שאני עושה משהו בשביל הבית שלי ולא עומדת מהצד ומחכה שמשהו יקרה״.

מתנדבים ומשפיעים – צעד אחרי צעד

יסמין אורי פורת רום ממכינת חנתון הגיעה למכינה עם רקע עשיר בפעילות חברתית. היא רצתה להגיע למכינה כדי למצוא את אותן הזדמנויות להשפיע ולתרום בזמן המלחמה. לכן, באופן טבעי, היא וחברתה נועה בחרו להוציא לפועל סדרת התנדבות בצפון בזמן הפסקת האש. "בחרנו להתנדב דרך ארגון 'לב אחד' כי הם מבינים את הצורך הרגעי והאקטואלי שבשטח. הדינאמיות של ההתנדבות הייתה מאתגרת, אבל גם לימדה אותנו הרבה."

במשך שלושה ימים התנדבו חניכי חנתון ביישובי הצפון. "בהתחלה עבדנו ביראון ובברעם, ובעיקר הרגשנו שאנחנו באמת חלק מהעשייה למען תושבי האזור. ביום השלישי התנדבנו עם דקלה – אחראית המפונים בטבריה – שפירטה לנו על הצרכים של הקהילה והובילה אותנו למשפחות שזקוקות לעזרה. הגענו לבתים שלהם, ניקינו, סידרנו ותמכנו בהם. זה היה מאוד מרגש."

הרגע שהשאיר עליה חותם במיוחד היה המפגש עם אנשי הקהילה: "לשמוע מהם כמה העזרה שלנו משמעותית, לראות את ההכרת הטוב בעיניים שלהם – זה היה מטורף. הם אמרו לנו שזה לא מובן מאליו, אבל מבחינתנו, זה היה הדבר הכי טבעי – לבוא ולעזור״.

היא מספרת שאחד הדברים שהיא לקחה הלאה מההתנדבויות והמכינה בכלל היא החשיבות והרצון להמשיך להתנדב ולסייע: ״במסגרת המכינה שמענו הרבה הרצאות על אקטיביזם. אחד הדברים שאני הולכת לקחת איתי זה שלא צריך לחשוב גדול. אפשר, אבל זה מפחיד. כצעד ראשון כדאי דווקא להתחיל בקטן. גם אם עזרת לשני אנשים זה יותר מכלום, וזו ההתחלה״.

משאירים חותם וממשיכים קדימה

העשייה של המכינות בצפון אינה מסתיימת כאן. חניכים נוספים ממשיכים להגיע, לעבוד ולתמוך בקהילות שנפגעו. עבור רבים מהם, זו לא רק מחויבות – זו שליחות אישית. אנחנו מודים לכם על ההירתמות למען תושבי הצפון וגאים בכם על העשייה המשמעותית!