שולחנות עגולים, שיח כנה ותקווה – כנס ראשי ומנהלי המכינות השנתי

הכנס השנתי לראשי המכינות הקדם צבאיות התקיים השנה בניצן. הזמן המשותף זימן שיחות עומק על עולם המכינות , על החברה הישראלית בימים אלו ובכלל

סביב שולחן עגול מסבים רב מכינה תורנית, ראשת מדרשה חילונית וראשי מכינות מעורבות. זו לא התחלה של בדיחה, וגם לא של סדר פסח במשפחה המורחבת – אלא סיפורו של כנס ראשי המכינות לשנה זו. מעט לפני פסח, ראשי וראשות המכינות הקדם צבאיות הדרימו אל ניצן, לאירוע השנתי של מועצת המכינות ובשותפות עם קק"ל. בהזדמנות זו, ועל רקע הסוגיות הבוערות והקיטוב המתגבר בחברה הישראלית, הם התכנסו לחזק את המכנה המשותף ולדון יחד כיצד ניתן להביא אותו לידי ביטוי בלימוד ובעשייה במכינות ובמרחב הישראלי

אחד מהשולחנות העגולים הוקדש לאמנת המכינות הקד"צ – מסמך שנועד לשרטט את הערכים המשותפים למפעל המכינות כולו. השיח היה כן, מורכב, ובעיקר חי. בין שאלות כמו "האם אנחנו יכולים להסכים על משהו?", ו-"האם האמנה היא שדה מוקשים?״ נוצרה תחושת עומק ואחריות משותפת. המשתתפים העלו תהיות על משמעותה המעשית של האמנה, על האיזון בחינוך לממלכתיות לבין שיח ביקורתי ונוקב, ועל הצורך ביצירת תשתיות פעולה שיחברו בין המכינות לא רק על בסיס עקרונות, אלא גם במעשים. הפערים עלו – אך לא כאיום, אלא כתמריץ נוסף לעבודה משותפת. היה זה רגע שבו ניכר כי גם במחלוקת יש כוח מאחד, ושהמפגש האנושי, למרות הקושי, הוא עדיין התקווה הגדולה ביותר.

וכך, סביב אותו שולחן עגול, כשהמלחמה בחוץ טרם הסתיימה והקולות הקיצוניים שבמרחב הציבורי מנסים להשתלט – ראשי המכינות שיתפו באומץ וכנות סיפורים על מפגשים חיוביים וגם פחות חיוביים מהחודשים האחרונים ברחבי הארץ. סביב השולחן עלו שאלות כמו: כיצד מתמודדים עם פערים אידיאולוגיים משמעותיים ולצד זאת שומרים על אותנטיות ועצמאות המכינות? כיצד ראוי לחבר ולהכיר בין העולם התורני והחילוני ומדוע זה חשוב? ראשי המכינות העלו רעיונות שונים ליצירת גישור ולכידות ביניהם, באופן שיהדהד לעולם המכינות ובתקווה, גם לחברה הישראלית כולה. 

כנס מלא וגדוש

הכנס נפתח בהרצאת מפתח של אלוף רומן גופמן, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שניתח את המצב הביטחוני מנקודת מבט אסטרטגית. לאחר מכן נשאו דברים מנהל חטיבת החינוך בקק״ל, שר שלום ג׳רבי, מנכ״ל מועצת המכינות, אבישי ברמן, ויושבי ראש מועצת המכינות, יעל ברמן דומב והרב אליעזר בראון. אפרת שפירא-רוזנברג וד"ר מיכה גודמן ניהלו שיחה על ״הרפובליקה הישראלית השלישית״. לאחר מכן נערך לימוד משותף בנושאי חוסן בימי מלחמה, גבולות, חינוך לממלכתיות, ציונות, השפעת המלחמה והמילואים על תהליכים חינוכיים במכינה. בחלקו השני של היום, ראשי המכינות התכנסו יחד לעיסוק בשני מקרי בוחן כמודל לאחריות המשותפת בהובלת ארגון ״מעוז״. לקראת הערב נשא דברים מנכ״ל משרד ההתיישבות אבי מאיר והמשתתפים התכנסו לארוחת הערב החגיגית המסורתית. רגע לפני השינה, הם נהנו מהופעת יחיד של דביר בנדק – ״כל הדברים הטובים״.

היום השני של הכנס הוקדש לקשר שבין צה"ל והחברה הישראלית. בפתחו, ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, הציג את אתגרי המערכת הביטחונית והקשר עם בני הנוער. בהמשך לכך, המשתתפים קיימו מעגלי שיח בנושאים שעל סדר היום כמו גיוס חרדים, ערך הממלכתיות ואמון הציבור בצה״ל. לסיום, נשא דברים קצין חינוך ראשי, תא״ל סמואל בומנדיל. הכנס נחתם באסיפה כללית.

נפרדים ומוקירים את חברינו שמסיימים את תפקידם

הכנס היה הזדמנות להוקיר ולהיפרד מחברינו שמסיימים את תפקידם בעולם המכינות לאחר שנים ארוכות של עשייה: ד"ר יניב מזומן, שייסד את מכינת מיתרים-לכיש, כיהן כיו״ר המשותף של מועצת המכינות וכיום מנכ״ל יד יצחק בן צבי. לביא זמיר, לשעבר מנכ״ל חוגי סיירות והיום מנכ״ל עמותת ״בשביל המחר״, וזאביק נתיב, מייסד מכינת נחשון.

יניב מזומן נפרד מעולם המכינות:

״זה מפעל חינוכי, חברתי, שאנחנו מבינים יותר ויותר כמה הוא חשוב לתלמידים, לחברה ולמדינה. כי כן, הוא נוטע בלבבות את הסיפור שלנו. מהצורך להתגייס, מהכיתוב – אז שפוגשים תלמידי מכינות, זה נותן הרבה אופטימיות ותקווה. כי הם מגויסים, כי הלב שלהם במקום הנכון. כי הם באים להתפתח וללמוד. המפעל הזה, אני חושב שהתברר עד כמה הוא אחד המפעלים החיוניים, המעניינים, התוססים מבחינה רוחנית ותרבותית. אנחנו אפילו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל אנחנו כן – אני כן יכול להגיד שאנחנו – אחד הדברים שאנחנו לא מבינים זה כמה השפעה יש לו. גם על האנשים, גם על החברה, גם על הצבא, גם על המדינה. אנחנו צריכים להעמיק אותו ולטפח אותו. ויש בי אהבה גדולה על האנשים שמובילים אותו.״

לביא זמיר פעל בממשקים רבים ושונים עם עולם המכינות. ראשית, בתור מנכ״ל חוגי סיירות קק״ל. ב-5 השנים האחרונות הוא עסק בהטמעה של בטיחות ומקצוענות בחינוך לסיירות ושטח במכינות. לביא סיפר:

״אני לוקח מפה גם את הזכות שהייתה לי להיות במקום הזה, להיות שותף – באמת לתקן ולשנות לטובה. וגם יש פה חברויות שמלוות אותי בחיים. גם זכיתי ואני בוועד המנהל של "אדרת", ואני שותף למה שקורה שם. ויש לי הרבה חברים שנשארו בחינוך – זו שמחה גדולה.״

אחרון חביב שאנו נפרדים ממנו הוא זאביק נתיב. זאביק הוא מהראשונים שעסקו ועיצבו את המכינות הקדם־צבאיות החילוניות, מי שעמד בראש מכינת נחשון כמעט שלושה עשורים, מאז שנת 1997. נתיב ראה במכינה "פסק זמן מהחיים כדי להתכונן אליהם טוב יותר", ובזכות חזונו הפכה שנת המכינה לבחירה טבעית עבור רבים מהנוער הישראלי. לאחר 28 שנות עשייה חינוכית עמוקה, שבהן קידם ערכים של מנהיגות, אחריות חברתית ואהבת הארץ, הוא פורש בגיל 81 ומעביר את הלפיד לדור הבא.